ראשי / תנועה וספורט בהחלמה (לפי מחקרים)
פעילות גופנית ופוסט טראומה: מה המחקר מראה
בקצרה
- מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית ויוגה עשויות לסייע בהפחתת תסמיני פוסט טראומה, חרדה ודיכאון, אך הן אינן מחליפות טיפול מקצועי.
- פעילות גופנית ויוגה נחקרות כאפשרויות משלימות ללא המלצה מקצועית גורפת, וגם השפעת הפעילות הגופנית על הפרעות שינה הקשורות לפוסט טראומה עדיין נחקרת.
- מומלץ להתחיל בתנועה מתונה ומדורגת בסביבה בטוחה, להקשיב לאותות הגוף ולהתייעץ עם רופא במקרה של פציעה או מגבלה רפואית.
תוכן העניינים
אחרי אירוע קשה, תקופה ממושכת של לחץ או שירות מילואים אינטנסיבי, ההתמודדות אינה נשארת רק במחשבות או בזיכרונות. אנשים רבים מרגישים את העומס בגוף עצמו: דריכות מתמשכת, שרירים תפוסים, קושי להירדם או עייפות כבדה שקשה להסביר. במציאות הזו עולה לא פעם השאלה מה הקשר בין פעילות גופנית לפוסט טראומה, והאם תנועה יכולה לעזור להקל על התסמינים.
המחקר המדעי בתחום הזה התרחב בשנים האחרונות ומציע תקווה זהירה ומבוססת. פעילות גופנית אינה פתרון קסם ואינה מחליפה טיפול נפשי או רפואי בפוסט טראומה. עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שתנועה קבועה ומותאמת יכולה לשמש מרכיב תומך ומשמעותי בתהליך ההחלמה, לצד טיפול מקצועי ושגרה תומכת.
מה המחקר מראה על פעילות גופנית ופוסט טראומה
הראיות המרכזיות על פעילות גופנית ופוסט טראומה מגיעות מסקירות שיטתיות, מטא אנליזות וניסויים אקראיים מבוקרים. בסקירה שיטתית ומטא אנליזה מרכזית שפורסמה בשנת 2015 בדקו החוקרים ארבעה ניסויים אקראיים מבוקרים שכללו יחד כמאתיים משתתפים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית (Rosenbaum, Vancampfort, Steel, Newby, Ward, & Stubbs, 2015, Psychiatry Research). הממצאים הראו כי קבוצות שהשתתפו בתוכניות של פעילות גופנית חוו ירידה מובהקת יותר בתסמיני הפוסט טראומה ובתסמיני דיכאון בהשוואה לקבוצות הביקורת.
בשנים שלאחר מכן הצטברו ניסויים נוספים שאפשרו לבחון את התמונה בצורה רחבה יותר. סקירה שיטתית ומטא אנליזה עדכנית יותר משנת 2022 בחנה ניסויים אקראיים מבוקרים שבדקו אימונים אירוביים, אימוני כוח ותרגולי תנועה מודעת בקרב מבוגרים עם פוסט טראומה (Björkman & Ekblom, 2022, Military Medicine). החוקרים מצאו כי פעילות גופנית הובילה לירידה קלה עד בינונית בחומרת תסמיני הפוסט טראומה, וכן לשיפור במצב הרוח ובתסמיני הדיכאון הנלווים.
סקירה נוספת שהתמקדה בפעילות אירובית כמו הליכה מהירה, ריצה או רכיבה על אופניים בחנה מחקרים שבהם הפעילות הייתה התערבות עצמאית וגם מחקרים שבהם שולבה בתוך טיפול קיים (Hegberg, Hayes, & Hayes, 2019, Frontiers in Psychiatry). המחברים סיכמו כי פעילות אירובית קשורה לירידה בתסמיני פוסט טראומה, חרדה ודיכאון, ועשויה לתרום גם לאיכות השינה ולוויסות תגובות דחק.
תנועה לצד טיפול מקצועי, ולא במקומו
נקודה מרכזית שעולה מכלל המחקרים היא ההפרדה בין כלי תומך לבין טיפול ראשוני. פעילות גופנית ויוגה נחקרות כאפשרויות משלימות, אך אין להסיק מכך שקיימת המלצה מקצועית גורפת לשימוש בהן לטיפול בפוסט טראומה. הן אינן תחליף לטיפול מקצועי. טיפולים מבוססי ראיות כוללים פסיכותרפיה ממוקדת טראומה או טיפול תרופתי בעת הצורך.
כמה מחקרים ניסו לבדוק כיצד שילוב בין תנועה לבין טיפול פסיכולוגי פועל בפועל. בניסוי חלוץ אקראי קטן נבדקה הוספה של אימון אירובי מתון לפני מפגשי טיפול בחשיפה ממושכת, בהשוואה לטיפול בחשיפה ממושכת בלבד (Powers, Medina, Burns, Kauffman, Monfils, Asmundson, Diamond, McIntyre, & Smits, 2015, Cognitive Behaviour Therapy). התוצאות הראו שהשילוב ישים ואף הצביעו על פוטנציאל לחיזוק השפעת הטיפול, אם כי גודל המדגם הקטן מחייב זהירות לפני שמסיקים מסקנות נחרצות.
סוג נוסף של תנועה שנבדק בהקשר של טראומה הוא תרגול גופני עדין ומודע. בניסוי אקראי מבוקר בקרב 64 נשים עם פוסט טראומה כרונית שלא הגיבה באופן מלא לטיפולים קודמים, השוו החוקרים תוכנית של עשרה שבועות של יוגה מותאמת טראומה לקבוצת ביקורת שהשתתפה בקבוצת הדרכה ותמיכה לבריאות (van der Kolk, Stone, West, Rhodes, Emerson, Suvak, & Spinazzola, 2014, Journal of Clinical Psychiatry).
בסיום התוכנית נרשמה ירידה מובהקת יותר בתסמיני הפוסט טראומה בקבוצת היוגה. למי שמחפש תנועה רגועה שאינה דורשת מאמץ גבוה, כדאי לקרוא עוד בעמוד על יוגה מותאמת טראומה.
איך פעילות גופנית עשויה לעזור לגוף ולנפש
מעבר למספרים ולמדדים, חוקרים בוחנים אילו תהליכים בגוף מסבירים מדוע תנועה מסייעת לחלק מהאנשים המתמודדים עם טראומה. בסקירות שפורסמו בנושא (כגון Hegberg, Hayes, & Hayes, 2019, Frontiers in Psychiatry) עולים כמה מנגנונים אפשריים שמשלימים זה את זה:
התרגלות מחדש לתחושות של דופק ונשימה
אצל אנשים שחוו טראומה, תחושות גופניות טבעיות כמו דופק מואץ, נשימה מהירה או הזעה עלולות לעורר בהלה, משום שהגוף מזהה אותן כאות סכנה. פעילות גופנית מאפשרת לפגוש את התחושות הללו בהקשר בטוח ומתוכנן, בקצב שנבחר מרצון. עם הזמן, המוח והגוף יכולים ללמוד שעלייה בדופק אינה מעידה בהכרח על איום מיידי.
תמיכה בשינה ובוויסות העוררות
קושי להירדם, יקיצות תכופות וסיוטים הם חלק מוכר מאוד מההתמודדות אחרי אירוע קשה. פעילות גופנית עשויה לתרום לשינה, אך השפעתה על הפרעות שינה הקשורות לפוסט טראומה עדיין נחקרת. חשיפה לאור יום היא גורם נפרד המשפיע על השעון הביולוגי. מידע נוסף על הקשר בין אור, תנועה ומנוחה אפשר למצוא במדריך על שינה אחרי אירוע קשה.
החזרת תחושת שליטה ומסוגלות
חוויה טראומטית מערערת לעיתים קרובות את התחושה שיש לנו השפעה על מה שקורה לגוף שלנו. יציאה להליכה, כמה תרגילי כוח בבית או בחירה לעצור ולנוח מחזירות בהדרגה תחושה שקטה של בחירה ויכולת. עבור משרתי מילואים ובני משפחה שמנסים לבנות מחדש קרקע יציבה, השגרה הגופנית הזו יכולה להיות עוגן יומיומי פשוט, כפי שמתואר גם בעמוד על חזרה משירות מילואים.
מה המחקר עדיין לא מראה ואיפה יש מגבלות
לצד הממצאים המעודדים, חשוב לומר ביושר מה המחקר עדיין אינו יכול להבטיח. המחקר הקיים אינו קובע שיש סוג אימון אחד שעדיף על כל האחרים, ואינו מספק נוסחה אחידה לגבי מספר האימונים בשבוע, משך כל אימון או רמת המאמץ המתאימה לכולם.
מרבית הניסויים האקראיים שנעשו עד כה כללו קבוצות קטנות יחסית של משתתפים ונמשכו שבועות ספורים עד חודשים אחדים. בחלק מהמחקרים נרשמו גם שיעורי נשירה לא מבוטלים, נתון שמזכיר עד כמה קשה לעיתים להתמיד בפעילות כאשר מתמודדים עם דיכאון, כאב כרוני, עייפות או עומס רגשי. על המגבלות הללו עמדו גם מחברי הסקירות המרכזיות של רוזנבאום ועמיתיו משנת 2015 ושל ביורקמן ואקבלם משנת 2022 בקריאתם למחקרים גדולים וארוכי טווח יותר.
בנוסף, פעילות גופנית אינה מתאימה באותו אופן לכל אדם ובכל שלב. מאמץ גופני גבוה מדי עלול להיחוות כמאיים אצל חלק מהאנשים, לעורר תחושת הצפה או להחמיר תשישות אם הגוף כבר נמצא בחסר מתמשך של שינה ואנרגיה. מי שמתמודד עם פציעה פיזית או מגבלה רפואית בעקבות אירוע או שירות צריך לבדוק מראש עם רופא מה בטוח עבורו.
איך לגשת לתנועה בצורה עדינה ומותאמת
אם רוצים לנסות לשלב תנועה בשגרת ההחלמה, אין צורך להציב מטרות גדולות או לחזור לכושר של פעם בבת אחת. בתקופות רגישות, עקביות רגועה וקשובה חשובה הרבה יותר מעצימות גבוהה.
- להתחיל בקטן ובהדרגה: עשר עד חמש עשרה דקות של הליכה מתונה, מתיחות קלות או רכיבה רגועה הן נקודת פתיחה טובה יותר מאימון מאומץ שמוביל לתשישות.
- לבחור סביבה שמרגישה בטוחה: יש מי שמעדיפים להתאמן לבד בבית או לצאת להליכה בשעות שקטות בחוץ, ואחרים נעזרים בליווי של בן משפחה או חבר קרוב. חדר כושר רועש וצפוף אינו מתאים לכולם בתחילת הדרך.
- להקשיב לאותות של הגוף באותו יום: אם הלילה היה קשה והגוף מרגיש מרוקן, מותר להסתפק במתיחה עדינה או במנוחה, ולחזור לתנועה ביום אחר.
- לשלב בהדרגה עבודה על כוח: חיזוק מתון של השרירים יכול לסייע ליציבה ולתחושה של יציבות גופנית, ואפשר לקרוא על גישה מדורגת לכך בעמוד להתחיל אימוני כוח אחרי תקופה קשה.
בני משפחה שרואים אדם קרוב מתקשה לקום מהספה או לצאת מהבית תוהים לעיתים איך לעודד אותו. הזמנה שקטה להליכה קצרה יחד, ללא לחץ וללא שיפוטיות אם התשובה היא לא, תומכת לרוב יותר מאשר שכנוע חוזר ונשנה.
מתי לפנות לעזרה
תנועה ושגרה הן תמיכה טובה, אך הן אינן אמורות לשאת לבדן את כובד ההתמודדות. אם במשך יותר מכמה שבועות נמשכים סיוטים, פלשבקים, דריכות בלתי פוסקת, הסתגרות, קשיים משמעותיים בשינה או תחושה שהמצוקה מפריעה לתפקוד היומיומי, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש לצורך הערכה וליווי מתאימים.
כאשר המצוקה עולה ויש צורך באוזן קשבת ובתמיכה מיידית, אפשר לפנות בכל שעה למוקד ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201, בעילום שם וללא עלות. במקרה חירום או כאשר קיימת סכנה מיידית לעצמך או לאדם אחר, יש ליצור קשר מיד עם מוקד 101 (מד"א) או מוקד 100 (משטרה), או לפנות לחדר המיון הקרוב.