ראשי / הגוף בחרדה ובהתקף חרדה
התקף חרדה: מה עושים ברגע עצמו
בקצרה
- אם תסמינים מוכרים מופיעים כחלק מהתקף שאובחן בעבר, נשיפה איטית, קרקוע חושי והישארות במקום בטוח יכולים לעזור לצלוח את הגל.
- המחקר תומך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי להפרעת פאניקה, אך אינו מוכיח שהבנת התסמינים כשלעצמה או תרגיל נשימה ביתי מספקים את אותו אפקט כמו אימון מובנה במכשיר מדידה.
- בכאב או לחץ חדש או חריג בחזה, בקוצר נשימה קשה או בעילפון יש לפנות מיד לעזרה רפואית ולחייג 101, גם אם היו בעבר התקפי חרדה.
תוכן העניינים
אם הגעתם לכאן באמצע גל של בהלה או דופק מהיר, קודם כל עצרו לרגע ונשמו בקצב רגיל. התקף חרדה הוא חוויה מפחידה מאוד, ולעיתים נדמה שמשהו מסוכן קורה בגוף ממש עכשיו, אבל ברוב המקרים מדובר בתגובת אזעקה זמנית של מערכת העצבים שמגיעה לשיא וחולפת.
גם אנשים שמעולם לא חוו חרדה בעבר עלולים לחוות התקפים כאלה בתקופות של עומס מתמשך, אחרי אירוע קשה או עם החזרה משירות מילואים. אם תרצו להבין לעומק את המנגנון הפיזיולוגי שמאחורי התחושה, תוכלו לקרוא בהמשך על התקף חרדה: התסמינים בגוף ולמה הם קורים. כעת נתמקד במה שאפשר לעשות ממש עכשיו.
מה עושים ברגע עצמו: ארבעה צעדים פשוטים
1. לזהות את התגובה ולהזכיר לעצמכם שהיא חולפת
השלב הראשון הוא להבין מה קורה: אם התסמינים מוכרים לכם מהתקפים שנבדקו ואובחנו בעבר, אפשר להזכיר לעצמכם שההתקף חולף. בתסמינים חדשים, חריגים או חמורים אין להניח שמדובר בחרדה.
כאשר הגוף מפרש דופק מהיר, סחרחורת או לחץ בחזה כסימן לאסון, רמת האדרנלין עולה עוד יותר ומאריכה את ההתקף. בהתקף מוכר, ההבנה שמדובר בתגובת דחק גופנית חולפת מסייעת לקטוע את מעגל ההסלמה.
סקירת Pompoli ועמיתיו משנת 2016 בכתב העת Cochrane Database of Systematic Reviews בחנה טיפולים פסיכולוגיים להפרעת פאניקה, אך אינה מוכיחה שהבנת התסמינים כשלעצמה מפחיתה התקפים.
2. להאט את הנשיפה בעדינות, בלי להכריח שאיפות עמוקות
בזמן התקף חרדה יש נטייה טבעית לשאוף אוויר במהירות או לנסות "לתפוס נשימה עמוקה". בפועל, נשימת יתר מהירה מורידה את רמת הפחמן הדו חמצני בדם ועלולה להחמיר תחושות של סחרחורת, נימול בידיים או קוצר נשימה.
במקום לשאוף בכוח, נסו קצב רך ומתון:
- שאפו בנוחות דרך האף למשך שלוש או ארבע שניות, בלי למלא את הריאות עד הסוף.
- נשפו לאט דרך הפה או האף במשך חמש או שש שניות, כאילו אתם מוציאים אוויר בעדינות דרך קשית.
- חזרו על הקצב הזה חמש עד עשר פעמים, ותנו לכתפיים לשקוע מעט בכל נשיפה.
אפשר להיעזר גם בהדרכה ממוקדת בעמוד תרגיל נשימה לרגע של חרדה. מבחינה מחקרית, סקירה שיטתית של Zaccaro ועמיתיו משנת 2018 בכתב העת Frontiers in Human Neuroscience מצאה כי נשימה איטית ומבוקרת משפיעה על פעילות מערכת העצבים האוטונומית ומקדמת ויסות פיזיולוגי.
בניסוי מבוקר אקראי שפרסמו Balban ועמיתיו בשנת 2023 בכתב העת Cell Reports Medicine נמצא כי תרגול יומי קצר של נשיפה מוארכת (אנחה מחזורית) הפחית עוררות פיזיולוגית ושיפר מדדי מצב רוח יותר ממדיטציית קשיבות באותו משך זמן. עם זאת, חשוב להדגיש כי הניסוי בדק תרגול יזום ולא נערך בעיצומו של התקף חרדה חריף.
בנוסף, ניסוי מבוקר אקראי של Meuret ועמיתיו משנת 2010 בכתב העת Journal of Consulting and Clinical Psychology הראה ירידה משמעותית בתסמיני הפרעת פאניקה, בדומה לאימון קוגניטיבי. המחקר בחן אימון נשימתי מובנה בסיוע מכשיר המודד פחמן דו חמצני; אין להסיק ממנו שהתרגיל הביתי המתואר יעיל באותה מידה.
3. לקרקע את הקשב לסביבה הקרובה
כאשר הבהלה משתלטת, המחשבות נשאבות פנימה אל הדופק ואל הפחד מאובדן שליטה. הפניית הקשב החוצה אל החושים עוזרת לגוף לקלוט שברגע הזה אין סביבכם איום חיצוני.
אפשר להשתמש בתרגיל חושי פשוט:
- לחצו את כפות הרגליים אל הרצפה והרגישו את משקל הגוף נתמך בכיסא או בקרקע.
- חפשו בעיניים חמישה פרטים רגילים בחדר ושימו לב לצבע או לצורה שלהם.
- געו בארבעה מרקמים סביבכם, כמו בד המכנסיים, שולחן קר או מפתחות בכיס.
- הקשיבו לשלושה צלילים שקטים ברקע.
טכניקות קרקוע כאלה נפוצות מאוד בהנחיות קליניות להתמודדות עם מצוקה חריפה. יחד עם זאת, מבחינה מחקרית חשוב לומר ביושר כי חסרים ניסויים מבוקרים אקראיים שבודדו ובחנו את רשימת חמשת החושים דווקא בעיצומו של התקף פאניקה, ולכן היא נחשבת כלי עזר מעשי ולא שיטה שנבדקה בניסוי ייעודי כפתרון עצמאי.
4. להישאר במקום בטוח ולתת לגל לחלוף
הדחף החזק ביותר בהתקף חרדה הוא לברוח מהמקום: לצאת מהסופר, לעצור באמצע הדרך ולהתכווץ, או להימנע ממקומות סגורים. אם אתם נמצאים במקום בטוח פיזית, נסו להישאר היכן שאתם, לשבת או להישען אם צריך, ולתת לדקות הקשות לעבור בלי להימלט מהמצב.
סקירה מדעית של Craske ועמיתיו משנת 2014 בכתב העת Behaviour Research and Therapy על למידה מעכבת בחשיפה מצביעה על כך ששהייה במצב המפחיד בלי לברוח ובלי להשתמש בהתנהגויות הימנעות מאפשרת למוח ללמוד שהמקום אינו מסוכן, וכך עוצמת הפחד העתידי יורדת בהדרגה.
אם אתם נוהגים ברכב, כמובן שיש לעצור במקום בטוח לחלוטין ולהמתין עד שתרגישו יציבים לחזור לנהיגה.
מה פחות כדאי לעשות בזמן ההתקף
לצד הדברים שעוזרים, יש כמה תגובות נפוצות שלמרבה הצער מחזקות את התחושות הגופניות:
- נשימות עמוקות ומהירות מדי: כפי שמתואר בסקירה של Meuret ושותפו Ritz משנת 2010 בכתב העת Biological Psychology, נשימת יתר אינה מביאה יותר חמצן למוח אלא דווקא מפחיתה פחמן דו חמצני, מצרה כלי דם ומגבירה סחרחורת וערפול.
- מדידת דופק חוזרת ונשנית: הצצה רצופה בשעון חכם או בדיקת דופק בצוואר ממקדות את הקשב בחשש ומזינות את הדריכות.
- מאבק פנימי אגרסיבי: פקודות עצמיות כמו "אסור לי להרגיש ככה עכשיו" בדרך כלל מעלות את המתח. קבלה שקטה של אי הנוחות מאפשרת לה לדעוך מהר יותר.
- שימוש באלכוהול או בחומרים מרגיעים ללא מרשם: אלה עלולים להחמיר בהמשך את חוסר היציבות של השינה ושל מערכת העצבים.
איך לעזור לאדם אחר שחווה התקף חרדה
בני משפחה, חברים או חברים ליחידה נתקלים לעיתים קרובות במישהו קרוב שנקלע להתקף חרדה ומתלבטים כיצד לפעול. הנוכחות השקטה שלכם יכולה להקל מאוד, גם בלי לדעת להסביר את המנגנון.
- שמרו על קול רגוע ומשפטים קצרים: במקום לשאול שאלות רבות או לומר "תירגע, אין שום סיבה לפחד", אמרו בפשטות: "אני כאן איתך, הגל הזה יעבור".
- כבדו מרחב אישי: שאלו לפני שאתם נוגעים, מחבקים או מתקרבים מאוד, במיוחד אצל מי שחווה אירוע טראומטי לאחרונה.
- הציעו פעולה פשוטה ומעשית: אפשר להזמין את האדם לשבת, להגיש כוס מים קרירים או להציע לנשום יחד בקצב איטי ורגוע למשך דקה.
- הפחיתו גירויים מסביב: אם אפשר, התרחקו מעט מהמולה, מרעש חזק או מהתקהלות סקרנית.
מה המחקר מראה ומה הוא עדיין לא מראה
חשוב להבחין בין כלים להקלה ברגע עצמו לבין מה שמוכח מחקרית להפחתת התקפי חרדה לאורך זמן. מרבית המחקרים האיכותיים אינם בוחנים שיטת "קסם" של דקה אחת, אלא תהליכי למידה וטיפול מובנים.
בסקירת המטא אנליזה של Pompoli ועמיתיו משנת 2016 בכתב העת Cochrane Database of Systematic Reviews נמצאו ראיות התומכות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי להפרעת פאניקה, אך הוודאות בחלק גדול מההשוואות בין הטיפולים הייתה מוגבלת.
סקירות נוספות של מחקרי טיפול מראות גם כי גישות מבוססות קבלה וקשיבות נחקרות כחלופות או כתוספת יעילה, ותוכלו לקרוא עליהן בהרחבה בעמוד טיפול בחרדה ללא תרופות: מה נבדק במחקר.
גם לתנועה גופנית סדירה יש תפקיד תומך. ניסוי מבוקר אקראי של Broocks ועמיתיו משנת 1998 בכתב העת American Journal of Psychiatry השווה בין אימוני ריצה אירוביים, טיפול תרופתי ופלצבו אצל מטופלים עם הפרעת פאניקה, ומצא כי הריצה הפחיתה את התסמינים באופן מובהק יותר מפלצבו, אם כי הטיפול התרופתי פעל מהר יותר ובעקביות רבה יותר.
פעילות גופנית ויוגה עשויות לסייע בוויסות המתמשך של מערכת העצבים, אך הן מוצעות תמיד לצד טיפול מקצועי ולא במקומו.
מה שהמחקר אינו מראה הוא קיומו של תוסף תזונה, מוצר או שינוי תזונתי המרפא התקפי חרדה. כמו כן, טכניקות נשימה או קרקוע רגעיות מסייעות לצלוח את השיא, אך אינן מחליפות בירור וטיפול כאשר ההתקפים חוזרים ונשנים.
אחרי שהגל עובר: לחזור בהדרגה לשגרה
אחרי שהדופק נרגע, טבעי להרגיש עייפות, צמרמורת קלה או רצון לנוח. תנו לעצמכם כמה דקות שקטות, שתו מים וחזרו בהדרגה לפעילות רגילה בלי לבטל את המשך היום אם אינכם מוכרחים.
אם התקפי החרדה מופיעים בעקבות אירוע קשה, חשיפה למצב ביטחוני מתמשך או שירות מילואים, והם מלווים בסיוטים, דריכות מתמדת או הימנעות ממושכת, כדאי לקרוא גם על פוסט טראומה: התסמינים בגוף ובנפש ולשקול פנייה לאיש מקצוע או לרופא המשפחה. התקפים חוזרים הם מצב שכיח שניתן לטפל בו בכלים מוכחים.
מתי לפנות לעזרה
התקף חרדה חולף מעצמו, אך יש מצבים שבהם חשוב לפנות להערכה או לסיוע. בכאב או לחץ חדש או חריג בחזה, במיוחד עם הקרנה ליד או ללסת, בקוצר נשימה קשה או בעילפון, יש לפנות מיד לעזרה רפואית ולחייג 101, גם אם היו בעבר התקפי חרדה.
גם כאשר ההתקפים חוזרים על עצמם, פוגעים בשינה או מצמצמים את היכולת לצאת מהבית ולתפקד, מומלץ לפנות לרופא המשפחה או לגורם בריאות הנפש.
אם אתם או אדם קרוב חשים מצוקה חריפה וזקוקים לאוזן קשבת ולתמיכה מיידית, ניתן לפנות בכל שעה לקו של ער"ן בטלפון 1201. במקרה חירום רפואי או כאשר קיימת סכנה מיידית, יש לחייג מיד למוקד 101 של מד"א או למוקד 100 של המשטרה.