ראשי / שינה ושגרה
חזרה משירות מילואים: כושר, שינה ושגרה
בקצרה
- חזרה ממילואים מלווה לעיתים בעייפות, בדריכות ובשיבושי שינה, ושגרה קבועה לצד חזרה הדרגתית לתנועה יכולות לסייע בהתאמה למצב האישי.
- מחקרים מראים כי פעילות גופנית עשויה לתמוך בשיפור חלק ממדדי השינה ובהפחתת תסמיני חרדה ודחק, אך כדאי להתחיל בעומס קל ולהתקדם בהדרגה לפי ההתאוששות.
- פעילות גופנית ותרגילי נשימה אינם תחליף לטיפול מקצועי, ואם התסמינים או קשיי השינה נמשכים כמה שבועות ומפריעים לתפקוד חשוב לפנות לעזרה רפואית או נפשית.
תוכן העניינים
חזרה ממילואים מביאה איתה לא פעם הקלה גדולה, אבל גם תחושה שהגוף עדיין נמצא במקום אחר. אחרי שבועות או חודשים של ערנות גבוהה, שעות שינה לא סדירות ועומס פיזי ורגשי, המעבר לשגרה אזרחית אינו קורה ביום אחד.
אנשים רבים שמים לב דווקא בבית לעייפות כבדה, לשינה קטועה, לחוסר שקט או לירידה ביכולת הגופנית. אלה תגובות מובנות של מערכת עצבים שעבדה שעות נוספות. במקום לנסות לחזור מיד לקצב שלפני השירות, אפשר לבנות מחדש בהדרגה את עוגני השינה, השגרה והכושר, לצד היכרות עם ממצאי המחקר ומגבלותיהם.
למה הגוף נשאר דרוך גם בבית
במהלך שירות מילואים הגוף מתרגל לפעול תחת דריכות מתמדת. קצב לב גבוה יותר, רגישות לרעשים ושינה קלה או מקוטעת עשויים להיות מועילים בשטח, אך לאחר חזרה ממילואים הדפוס הזה לא תמיד נכבה מיד עם פשיטת המדים.
בסקירה שפרסמה ז׳רמן (Germain, 2013) בכתב העת American Journal of Psychiatry תואר כיצד הפרעות שינה ודריכות יתר של מערכת העצבים הן מנגנון מרכזי בתגובות לדחק ממושך ולטראומה. השינה אינה רק מנוחה פסיבית, אלא תהליך פעיל שבו המוח מעבד זיכרונות ומאזן תגובות רגשיות.
חשוב להבחין בין קושי הסתגלותי בשבועות הראשונים לבין מצוקה ממושכת. אצל חלק מהמשרתים הדריכות והשינה המשובשת שוככות בהדרגה עם החזרה לסביבה בטוחה ולסדר יום קבוע. אצל אחרים התסמינים נמשכים או מתגברים, ואז חשוב לא להישאר עם הקושי לבד אלא לשלב התייעצות מקצועית.
שינה ושגרה לפני אימונים עצימים
כאשר שבים הביתה עייפים אך מתקשים להירדם, הפיתוי הראשון הוא לעיתים לנסות להתיש את הגוף באימון קשה או להשלים שעות שינה עד הצהריים. שגרת שינה קבועה וחזרה הדרגתית לפעילות הן אפשרויות שכדאי להתאים למצב האישי.
אפשר להתחיל בשלושה צעדים פשוטים שאינם דורשים מאמץ גופני גבוה:
- שעת קימה קבועה: לקום בשעה דומה בכל בוקר, גם אחרי לילה לא רצוף, כדי לסייע לאיפוס מקצב השינה והערות.
- חשיפה לאור יום בבוקר: לצאת למרפסת או להליכה קצרה בחוץ בדקות שאחרי היקיצה, כדי לסמן לגוף את תחילת היום.
- מעבר הדרגתי לערב: להפחית חשיפה לחדשות ולמסכים כשעה לפני השינה, ולהחליף אותם בפעילות שקטה כמו מקלחת חמה או קריאה קלה.
חלק מהשבים מתארים שבשעות הלילה הראש ממשיך לרוץ או שהנשימה נעשית שטחית. בסקירה שיטתית שערכו זקארו ועמיתיו (Zaccaro et al., 2018) בכתב העת Frontiers in Human Neuroscience נמצא כי תרגול נשימה איטית קשור לעלייה בפעילות המערכת הפראסימפתטית, שאחראית על הרפיה, ולשיפור במדדים של שונות קצב לב.
הנשימה האיטית יכולה לשמש כלי עזר פשוט לפני השינה או בעת גל של דריכות, אך היא אינה מחליפה טיפול במקרים של נדודי שינה כרוניים או סיוטים חוזרים.
לכלים נוספים לשגרת לילה רגועה יותר, אפשר לקרוא גם במדריך על שינה אחרי אירוע קשה.
חזרה לכושר: תנועה מתונה, פעילות אירובית וכוח
לאחר תקופה של שיבוש בשגרה, קיים פער טבעי בין מה שהגוף היה רגיל לעשות לפני השירות לבין היכולת הנוכחית שלו. חזרה מהירה מדי עלולה להוביל לפציעות, לתשישות מוגברת או לתחושת תסכול. מנגד, הימנעות ממושכת מתנועה עלולה להשאיר את המתח הגופני ללא פורקן.
המחקר המדעי בוחן בשנים האחרונות את התרומה של פעילות גופנית לתסמיני חרדה, דחק, קשיי שינה ופוסט טראומה, והממצאים מעודדים אך זהירים. במטה אנליזה של ניסויים מבוקרים שערכו סטאבס ועמיתיו (Stubbs et al., 2017) בכתב העת Psychiatry Research נמצא כי פעילות גופנית הפחיתה תסמיני חרדה אצל אנשים עם הפרעות חרדה והפרעות הקשורות לדחק, בהשוואה לקבוצות ביקורת.
בתחום הטראומה והדחק הממושך, ניסוי מבוקר אקראי שערכו רוזנבאום, שרינגטון וטידמן (Rosenbaum, Sherrington, & Tiedemann, 2015) בכתב העת Acta Psychiatrica Scandinavica בדק הוספה של תוכנית פעילות גופנית מובנית, שכללה הליכה ואימוני התנגדות, לצד טיפול רגיל במטופלים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית. הקבוצה שהוסיפה אימונים דיווחה על ירידה גדולה יותר בתסמיני הטראומה ועל שיפור באיכות השינה לעומת הטיפול הרגיל בלבד.
סקירה נרטיבית של הגברג, הייז והייז (Hegberg, Hayes, & Hayes, 2019) בכתב העת Frontiers in Psychiatry חיזקה את המסקנה כי פעילות אירובית יכולה להשתלב בהצלחה כמרכיב תומך בתהליכי החלמה.
גם בהיבט השינה עצמו יש תמיכה מחקרית לפעילות מתונה ועקבית. קרדלו ועמיתיו (Kredlow et al., 2015) פרסמו מטה אנליזה רחבה בכתב העת Journal of Behavioral Medicine. המטה אנליזה מצאה שיפורים בחלק ממדדי השינה בעקבות פעילות גופנית; גודל ההשפעה והמדדים שהשתפרו השתנו בין פעילות חד פעמית לפעילות סדירה.
בנוגע לאימוני כוח, סקירה שיטתית של ניסויים מבוקרים שפרסמו קובצ׳ביץ׳ ועמיתיו (Kovacevic et al., 2018) בכתב העת Sleep Medicine Reviews הראתה שאימוני התנגדות עקביים תורמים לשיפור איכות השינה. נוסף על כך, בניסוי היתכנות אקראי של ויתוורת׳ ועמיתיו (Whitworth et al., 2019) בכתב העת Mental Health and Physical Activity נצפה שיפור באיכות השינה וברמת החרדה בעקבות אימוני כוח בקרב נבדקים שאובחנו עם תסמינים פוסט טראומטיים.
עוד על הקשר בין תנועה למערכת העצבים ניתן למצוא בעמוד פעילות גופנית ופוסט טראומה.
איך לבנות סרגל מאמצים בטוח בשבועות הראשונים
כדי להרוויח מהתנועה בלי לשחוק גוף שכבר עייף, כדאי לעבוד במדרגות ברורות:
- מינון נמוך: להתחיל בפעילות קלה ובהיקף המותאם לכושר הנוכחי ולמצב הבריאותי, ולהעלות עומס בהדרגה בהתאם להתאוששות.
- להקשיב לאיכות ההתאוששות: אם לאחר אימון השינה מחמירה או הדופק נשאר גבוה שעות ארוכות, זהו סימן להוריד עצימות ולא להגביר.
- לתעדף תנועה בשעות היום: אימון אירובי בשעות הבוקר או אחר הצהריים תורם לערנות יומית, ואילו אימון עצים סמוך מדי לשינה עלול להקשות על חלק מהאנשים להירדם.
- לבנות כוח בסבלנות: לחזור לתרגילי בסיס במשקלים קלים או במשקל גוף לפני חזרה לעומסים כבדים, במיוחד כששרירי הליבה והגב נושאים עייפות מצטברת מהציוד ומהשהייה בשטח.
מי שמעוניינים במסגרת מסודרת לבניית כוח הדרגתית יכולים להיעזר במדריך להתחיל אימוני כוח אחרי תקופה קשה.
מה המחקר אינו מראה ומהם גבולות הכושר
לצד ההשפעה החיובית של תנועה ושגרה, חשוב לציין בכנות גם את המגבלות של הראיות הקיימות. מרבית הניסויים שבדקו פעילות גופנית בהקשר של טראומה, חרדה ושינה נערכו על מדגמים קטנים יחסית, ובפרוטוקולים שונים זה מזה במשך האימון, בתדירותו וברמת העצימות. גם ניסוי ההיתכנות של ויתוורת׳ ועמיתיו (Whitworth et al., 2019) שהוזכר קודם הדגיש את הצורך במחקרי המשך גדולים יותר לפני קביעת פרוטוקול אחיד.
בעיקר חשוב להדגיש שפעילות גופנית, יוגה או תרגילי נשימה אינם תחליף לטיפול נפשי או רפואי. בחלק מהמחקרים, ובהם הניסוי של רוזנבאום ועמיתיו, הפעילות ניתנה כתוספת לטיפול הרגיל. אין להסיק מכך שהיא יכולה להחליף טיפול.
כאשר מתפתחת הפרעת דחק פוסט טראומטית או מצוקה מתמשכת, לטיפולים פסיכולוגיים ממוקדי טראומה יש בסיס הראיות המחקרי החזק ביותר, כפי שעולה מסקירת קוקרן שערכו ביסון ועמיתיו (Bisson et al., 2013) בכתב העת Cochrane Database of Systematic Reviews.
בנוסף, אין תוסף תזונה, תפריט מיוחד או מכשיר ביתי שהוכחו במחקרים אמינים כמרפאים טראומה או כפתרון בלעדי לדריכות ולנדודי שינה לאחר שירות. ההתקדמות נשענת על שילוב סבלני של שגרה, תנועה מתאימה, שינה טובה ככל האפשר וליווי מקצועי בעת הצורך.
החזרה הביתה, המשפחה וזכויות במידת הצורך
חזרה ממילואים משפיעה גם על הקרובים ביותר. לעיתים בן או בת הזוג מצפים לחזרה מהירה לשותפות מלאה בבית, בזמן שמי שחוזר מהמילואים זקוק לשקט, לשינה או למרחב לעיבוד. תיאום ציפיות פשוט וגלוי, כמו קביעה משותפת של זמן מנוחה קצר אחרי העבודה או חלוקת משימות ברורה, יכול להקל על המתח בלי צורך בשיחות כבדות מדי בשבוע הראשון.
אם לאחר כמה שבועות מופיעים תסמינים מתמשכים כמו סיוטים, פלשבקים, הימנעות ממצבים יומיומיים או התפרצויות כעס הפוגעות בתפקוד, כדאי לדעת שקיימים גם מנגנוני אבחון, טיפול והכרה רשמיים. מידע מסודר על תהליך ההכרה והבדיקה ניתן למצוא במדריך על פוסט טראומה במשרד הביטחון.
מתי לפנות לעזרה
תחושת חוסר שקט, עייפות וקושי בשינה נפוצות מאוד בימים שלאחר חזרה ממילואים, אך הן אמורות להיחלש בהדרגה. אם עברו כמה שבועות ואין שיפור, אם השינה נשארת קטועה מאוד, אם יש תחושה מתמדת של ניתוק, דריכות מוגזמת או חוסר תקווה, או אם המצוקה מפריעה לעבודה ולקשרים בבית, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.
ניתן לפנות בכל שעה ובאופן אנונימי למוקד ער"ן בטלפון 1201. במצב חירום או כאשר קיים חשש לסכנה מיידית לעצמך או לאחרים, יש להתקשר מיד למוקד 101 (מד"א) או למוקד 100.