ראשי / הגוף בחרדה ובהתקף חרדה
התקף חרדה: התסמינים בגוף ולמה הם קורים
בקצרה
- התקף חרדה מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית ויוצר תסמינים גופניים חדים שמגיעים לשיא בתוך דקות ולרוב שוככים בהדרגה.
- הופעה ראשונה של כאב בחזה, קוצר נשימה משמעותי, סחרחורת קשה או תחושת עילפון מחייבת הערכה רפואית כדי לשלול סיבה רפואית.
- תרגילי נשימה ופעילות גופנית משמשים כלי תומך, אך בהתקפים חוזרים ומשבשים הטיפולים המבוססים הם טיפול פסיכולוגי כמו CBT ולעיתים טיפול תרופתי.
תוכן העניינים
התקף חרדה הוא גל פתאומי של פחד עז או אי נוחות גופנית חריפה, שמגיע לשיא בתוך דקות ספורות. מי שחווים אותו לראשונה מרגישים לעיתים קרובות שמשהו מסוכן קורה ממש עכשיו בלב או בנשימה.
בתקופה האחרונה בישראל, אחרי אירועים קשים, ימי מילואים ממושכים או דאגה מתמשכת לבני משפחה, מערכת העצבים של אנשים רבים נשארת דרוכה לאורך זמן. במצב כזה, הגוף עלול להפעיל אזעקה פנימית חזקה גם כשהסביבה שקטה.
היכרות עם התסמינים של התקף חרדה ועם הסיבה הביולוגית שמאחוריהם אינה מעלימה את הקושי, אך היא מפחיתה את הבהלה מהתחושות עצמן.
מהם התסמינים של התקף חרדה
לפי הקריטריונים המקובלים במדריך האבחוני הפסיכיאטרי (DSM 5) וכפי שמתואר בסקירה הקלינית של רוי ביירן, קרסקי ושטיין (Roy-Byrne, Craske, & Stein, 2006, The Lancet), התקף חרדה מאופיין בהופעה חדה של ארבעה או יותר מתוך שלושה עשר תסמינים גופניים ומחשבתיים.
התסמינים אינם מופיעים תמיד באותו הרכב. אצל חלק מהאנשים בולטים בעיקר הלחץ בחזה ודפיקות הלב, ואצל אחרים דווקא הסחרחורת או תחושת הניתוק.
תסמינים בלב ובמערכת הנשימה
- דפיקות לב חזקות, מהירות או תחושה שהלב "קופץ" בחזה.
- כאב, לחץ או כיווץ באזור החזה.
- קוצר נשימה, נשימה שטוחה או תחושה שאין מספיק אוויר.
- תחושת מחנק או לחץ בגרון.
תסמינים בשרירים, בעור ובשיווי המשקל
- הזעה פתאומית, גם בחדר קריר.
- רעד עדין או בולט בידיים, ברגליים או בלסת.
- סחרחורת, חוסר יציבות, תחושת קלות בראש או תחושת עילפון מתקרב.
- גלי חום או צמרמורות פתאומיות.
- נימול או עקצוץ בקצות האצבעות, בכפות הידיים או סביב הפה.
תסמינים במערכת העיכול
- בחילה פתאומית, כאב בטן או תחושת "התהפכות" בבטן.
תסמינים מחשבתיים ותפיסתיים
- תחושת ניתוק מהמציאות או מהסביבה (דריאליזציה), או תחושה מוזרה שהגוף אינו לגמרי שייך לך (דפרסונליזציה).
- פחד מאובדן שליטה או פחד להשתגע.
- פחד ממשי ממוות או מהתקף לב.
חשוב לדעת שיש גם התקפים שבהם מופיעים בעיקר התסמינים הגופניים, ללא תחושת פחד מוקדמת או מחשבה ברורה על סכנה. בגלל הדמיון למצבי חירום רפואיים, אנשים רבים פונים למוקד רפואי או לחדר מיון בעקבות התקף ראשון.
למה התסמינים האלה קורים בגוף
כדי להבין למה התסמינים מרגישים עוצמתיים כל כך, צריך להביט במנגנון ההישרדות הבסיסי של הגוף. בזמן התקף חרדה, מערכת העצבים הסימפתטית מופעלת במהירות כאילו הגוף עומד מול איום פיזי מיידי (Roy-Byrne, Craske, & Stein, 2006, The Lancet; Craske & Stein, 2016, The Lancet).
מבנים במוח האחראים על זיהוי סכנה שולחים אות מהיר אל בלוטות האדרנל. תוך שניות משתחררים לזרם הדם הורמוני סטרס, בעיקר אדרנלין ונוראדרנלין. השינויים המורגשים בגוף הם תוצאה ישירה של ההכנה הזו לפעולה.
הלב דופק והחזה מתכווץ
האדרנלין מאיץ את קצב הלב ומגביר את עוצמת הפעימות, כדי להזרים יותר דם וחמצן לשרירים הגדולים ברגליים ובידיים. במקביל, שרירי בית החזה והכתפיים מתכווצים כחלק מתנוחת ההגנה הטבעית של הגוף.
השילוב בין דופק מואץ לשרירי חזה מכווצים יוצר תחושת לחץ או דקירה בחזה. כאב בחזה בזמן התקף חרדה עשוי להיות קשור למתח שרירי ולשינויים בנשימה, אך אין לייחס כאב חדש או חריג לחרדה בלי הערכה רפואית.
קוצר נשימה, סחרחורת ונימול
כשהמוח מזהה סכנה, קצב הנשימה מואץ כדי להכניס חמצן במהירות, גם כשעומדים או יושבים במקום ולא רצים בפועל. בחלק מההתקפים מתפתח יתר אוורור: אוורור העולה על צורכי הגוף ויכול להפחית את רמת הפחמן הדו חמצני בדם.
בסקירה של מורט וריץ (Meuret & Ritz, 2010, International Journal of Psychophysiology) על מנגנוני נשימה בהתקפי חרדה, הוסבר כי נשימה מהירה ושטוחה מורידה במהירות את רמת הפחמן הדו חמצני בדם. ירידה זו גורמת להיצרות זמנית של כלי הדם המובילים דם למוח ולשינוי קל בחומציות הדם.
התוצאה המורגשת היא סחרחורת, טשטוש ראייה קל, תחושת עילפון, נימול באצבעות או בשפתיים, ותחושת ניתוק מהסביבה. באופן פרדוקסלי, אף שהריאות מלאות באוויר, תחושת החנק גוברת. אם תרצו ללמוד איך להאט את הנשימה בעדינות ברגע כזה, תוכלו לקרוא את המדריך על תרגיל נשימה לרגע של חרדה.
הזעה, רעד ובחילה
במהלך התגובה הדם מוסט ממערכת העיכול ומהעור אל השרירים. לכן העור עלול להחוויר או להתקרר, והבטן מתכווצת ועלולה להגיב בבחילה.
במקביל, הגוף מתחיל להזיע כדי לקרר את עצמו לקראת מאמץ גופני, והמתח הגבוה בשרירים גורם לרעד בלתי רצוני.
מעגל המשוב בין התחושה לפחד
במודל הקוגניטיבי הוותיק והמבוסס של קלארק (Clark, 1986, Behaviour Research and Therapy) מתואר כיצד הפרשנות של התחושות מזינה את ההתקף. לדוגמה, אדם שחש דופק מהיר או סחרחורת קלה עלול לפרש אותם כסכנה קטסטרופלית, כמו "אני עומד להתעלף" או "משהו קורה ללב שלי". הפרשנות המאיימת יכולה להגביר את החרדה ואת התחושות הגופניות, וכך להזין מעגל של פחד.
תוך שניות התחושות הגופניות מתחזקות עוד יותר, והאדם נלכד במעגל סגור. התקף פאניקה מגיע לשיא בתוך דקות, ובהמשך לרוב שוכך בהדרגה; משכו משתנה מאדם לאדם.
למה התקף חרדה קורה דווקא בשקט או אחרי תקופה מתוחה
רבים מופתעים מכך שהתקף החרדה אינו מגיע דווקא בזמן אזעקה או עומס קיצוני, אלא בערב מול הטלוויזיה, בנהיגה, בשינה או שבועות אחרי חזרה משירות מילואים.
בזמן מתח חריף, הגוף מרוכז בהישרדות ובתפקוד. כשהשגרה חוזרת מעט, מערכת העצבים עדיין רגילה לרמת עוררות גבוהה. גם שינויים גופניים רגילים לגמרי, כמו עייפות, יקיצה פתאומית, עלייה קלה בדופק אחרי קימה מהירה או מתח שרירי מצטבר, עלולים להיתפס בטעות על ידי המוח כסימן לסכנה ולהצית תגובת חרדה.
לעיתים התקפי חרדה מופיעים כחלק מתגובה ממושכת לאירועים קשים או לטראומה. אפשר לקרוא עוד על ההבדלים ועל המופע הגופני הרחב במאמר על פוסט טראומה: התסמינים בגוף ובנפש.
חשוב גם להפריד בין התקף חרדה בודד לבין הפרעת פאניקה. מחקר אפידמיולוגי רחב היקף באוכלוסייה הכללית של קסלר ועמיתיו (Kessler et al., 2006, Archives of General Psychiatry) מצא כי חוויה של התקף חרדה בודד במהלך החיים נפוצה בהרבה מאשר הפרעת פאניקה מתמשכת. כלומר, הופעתו של התקף חרדה אחד או שניים אינה מעידה בהכרח על בעיה כרונית.
מה המחקר מראה ומה הוא עדיין לא מראה
כשמסתכלים על מכלול המחקרים, יש חדשות מרגיעות לצד גבולות שחשוב להכיר בכנות.
סקירות שיטתיות ומטא אנליזות של ניסויים מבוקרים אקראיים, בהן עבודותיהם של הופמן וסמיטס (Hofmann & Smits, 2008, Journal of Clinical Psychiatry) וסקירת הרשת של קוקריין בהובלת פומפולי ועמיתיו (Pompoli et al., 2016, Cochrane Database of Systematic Reviews), מראות כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) יעיל בהפחתת תדירות ההתקפים ועוצמתם. הטיפול כולל היכרות הדרגתית ובטוחה עם התחושות הגופניות, כדי שהמוח ילמד שאינן מסוכנות.
בסקירות קליניות (Craske & Stein, 2016, The Lancet) מתועדת גם יעילותם של טיפולים תרופתיים מקובלים בעת הצורך. לסקירה רחבה של האפשרויות שנבדקו במחקר, אפשר לקרוא על טיפול בחרדה ללא תרופות.
גם לתנועה ולפעילות גופנית יש תפקיד תומך. סקירות שיטתיות של ניסויים קליניים, בהן סקירתם של סטונרוק ועמיתיו (Stonerock et al., 2015, Annals of Behavioral Medicine) ומטא אנליזה של סטאבס ועמיתיו (Stubbs et al., 2017, Psychiatry Research), מצאו כי פעילות גופנית סדירה מסייעת להפחית תסמיני חרדה ורגישות לתחושות עוררות גופנית.
עם זאת, המחקר מבהיר כמה דברים שהוא אינו מראה:
- פעילות גופנית, יוגה או תרגילי נשימה משמשים כלי תומך לצד טיפול מקצועי, ואינם תחליף לטיפול פסיכולוגי או רפואי כשההתקפים חוזרים ומשבשים את החיים.
- בסקירות המחקריות על פעילות גופנית לחרדה (Stonerock et al., 2015) צוין כי בחלק מהניסויים המדגמים היו קטנים, שיטות האימון השתנו ממחקר למחקר ושיעורי הנשירה היו גבוהים, ולכן אין פרוטוקול אימון אחד שמבטיח מניעה מוחלטת של התקפים.
- אין כיום תוסף תזונה, צמח או דיאטה שהוכחו בניסויים מבוקרים אמינים כפתרון להפסקת התקפי חרדה.
- גם כאשר יודעים שהתקף חרדה אינו מסכן חיים כשלעצמו, תסמינים גופניים לבדם אינם יכולים לשלול בעיה רפואית חדשה אצל מי שחווה אותם לראשונה.
אם אתם מתמודדים כעת עם גל חרדה ומחפשים צעדים פרקטיים לרגע האירוע, תוכלו לעבור למדריך על התקף חרדה: מה עושים ברגע עצמו.
מתי לפנות לעזרה
בפעם הראשונה שמופיעים כאב בחזה, קוצר נשימה משמעותי, סחרחורת קשה או תחושת עילפון, חשוב לפנות לבדיקה רפואית כדי לשלול סיבה לבבית, נשימתית או מטבולית. הדבר נכון במיוחד אם התסמינים מופיעים בזמן מאמץ גופני, נמשכים זמן רב מהרגיל או מרגישים שונים מהתקפים קודמים.
אם הבדיקה הרפואית תקינה אך ההתקפים חוזרים, גורמים לפחד מתמשך מהתקף נוסף, פוגעים בשינה או מובילים להימנעות מנסיעה ומיציאה מהבית, כדאי לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש להתאמת טיפול.
במצבים של מצוקה נפשית קשה או צורך באוזן קשבת בכל שעה, אפשר לפנות לקו של ער"ן בטלפון 1201. במצב חירום רפואי או בסכנה מיידית יש להתקשר מיד למוקד 101 (מד"א) או למוקד 100 (משטרה).