קשה לך עכשיו? ער"ן, עזרה ראשונה נפשית: 1201, בכל שעה. במצב חירום: 101.

ריפוי טראומה

ראשי / תנועה וספורט בהחלמה (לפי מחקרים)

ריצה וחרדה: מה ידוע ומה עדיין לא

בקצרה

  • מחקרים מראים שפעילות אירובית סדירה, כולל ריצה, יכולה להפחית תסמיני חרדה, אך היא אינה תחליף לטיפול נפשי או תרופתי כשנדרשת עזרה מקצועית.
  • דופק מהיר, נשימה מואצת והזעה בזמן ריצה דומים לתחושות של חרדה, ולכן כדאי להתחיל בהדרגה ולהפסיק מיד אם מופיעים כאב בחזה, קוצר נשימה חריג או עילפון.
  • עדיין חסר מידע מחקרי על השפעות הריצה לאורך שנים, על מינונים אחידים ועל שילובה במצבי טראומה, והתמדה בה נמוכה לעיתים מאשר בטיפול תרופתי.
תוכן העניינים
  1. מה המחקר מראה על ריצה וחרדה
  2. ריצה מול טיפול תרופתי או טיפול נפשי
  3. למה ריצה עלולה לעורר בהלה בהתחלה
  4. מה הראיות עדיין לא מראות
  5. איך לגשת לריצה בהדרגה בתקופה של חרדה
  6. מתי לפנות לעזרה

מי שחווה חרדה אחרי תקופה מתוחה, אירוע קשה או חזרה משירות מילואים שומע לעיתים קרובות עצה קצרה: פשוט לצאת לרוץ. לפעמים העצה הזו מרגיעה, ולפעמים היא מרגישה רחוקה מאוד מהמציאות של גוף עייף, דרוך או מוצף.

הקשר בין ריצה לחרדה נבדק בעשרות מחקרים בעשרים השנים האחרונות. התמונה שעולה מהמדע מעודדת, אבל גם זהירה ומורכבת יותר מהבטחות מהירות.

ריצה ופעילות אירובית אכן יכולות להפחית תסמיני חרדה אצל חלק מהאנשים. עם זאת, הן אינן פתרון פלא, אינן מחליפות טיפול מקצועי, ולא תמיד מתאימות לכל שלב של התאוששות.

כדי להחליט אם ומתי לנסות לרוץ, כדאי להכיר מה המחקרים הראו עד היום, מדוע הלב הדוהר בריצה עלול להבהיל דווקא בהתחלה, ואילו שאלות המחקר עדיין אינו יודע להשיב עליהן.

מה המחקר מראה על ריצה וחרדה

רוב המחקרים אינם בודקים ריצה בנפרד, אלא כוללים אותה בתוך קטגוריה רחבה יותר של פעילות גופנית אירובית, כמו הליכה מהירה, ריצה קלה או רכיבה על אופניים. ועדיין, הממצאים המצטברים מספקים בסיס ברור למדי.

סקירת על של סקירות שיטתיות שפרסמו סינג ועמיתיו (Singh et al., 2023, British Journal of Sports Medicine) בחנה נתונים של עשרות אלפי משתתפים במחקרים קודמים. הסקירה מצאה כי פעילות גופנית סדירה הפחיתה תסמיני חרדה, דיכאון ומצוקה נפשית בהשוואה לקבוצות ביקורת, הן באוכלוסייה הכללית והן אצל אנשים עם אבחנות קליניות.

ממצאים דומים עלו גם במטא אנליזה של ניסויים מבוקרים שערכו סטאבס ועמיתיו (Stubbs et al., 2017, Psychiatry Research), שהתמקדה באנשים המתמודדים עם הפרעות חרדה והפרעות הקשורות ללחץ. החוקרים מצאו ירידה מובהקת בתסמיני החרדה בקרב משתתפים בתוכניות פעילות גופנית לעומת קבוצות הביקורת, אף שציינו כי בחלק מהניסויים המדגמים היו קטנים.

סקירה שיטתית ומטא אנליזה נוספת של איילט, סמול ובאוור (Aylett, Small, and Bower, 2018, BMC Health Services Research) בחנה ניסויים בפעילות אירובית אצל מטופלים עם חרדה קלינית או רמות חרדה גבוהות. גם שם נמצאה הקלה בתסמינים בהשוואה להמתנה לטיפול. פעילות בעצימות בינונית עד גבוהה הדגימה לעיתים השפעה ברורה יותר מפעילות קלה מאוד, אך שיעורי הנשירה היו ניכרים.

מעבר לטיפול בחרדה שכבר קיימת, מטא אנליזה של מחקרי עוקבה ארוכי טווח שפרסמו שוך ועמיתיו (Schuch et al., 2019, Depression and Anxiety) הראתה כי אנשים שהקפידו על רמה גבוהה יותר של פעילות גופנית נטו לפתח פחות תסמיני חרדה והפרעות חרדה לאורך השנים. מדובר בממצא תצפיתי שמצביע על קשר, ולא בהוכחה ישירה לכך שהפעילות לבדה מונעת חרדה.

ריצה מול טיפול תרופתי או טיפול נפשי

אחת השאלות הנפוצות ביותר היא האם ריצה יכולה לעמוד בפני עצמה או להחליף טיפול מוכר בחרדה. התשובה המחקרית לכך זהירה וברורה: פעילות גופנית היא תוספת מועילה, ולא תחליף לטיפול נפשי או תרופתי כשנדרשת עזרה מקצועית.

מחקר קליני בולט בהולנד שפרסמו פרהובן ועמיתיו (Verhoeven et al., 2023, Journal of Affective Disorders) השווה במשך 16 שבועות בין טיפול קבוצתי בריצה לבין טיפול בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה בקרב מבוגרים עם אבחנה של דיכאון או הפרעת חרדה. בשתי הקבוצות נרשם שיעור דומה של שיפור והפוגה בתסמינים הנפשיים.

לצד הדמיון בשיפור הנפשי, קבוצת הריצה הציגה יתרון במדדי בריאות גופניים כמו משקל, היקף מותניים, לחץ דם ושונות קצב לב. אולם החוקרים הדגישו ממצא חשוב לא פחות: ההתמדה בריצה הייתה נמוכה בהרבה מההתמדה בטיפול התרופתי, וחלק ניכר מהמשתתפים התקשו להשלים את התוכנית.

בנוסף, במחקר זה חלק מהמשתתפים בחרו בעצמם את מסלול הטיפול ולא שובצו באקראי מלא. הבחירה העצמית עלולה ליצור הבדלים מוקדמים בין הקבוצות ולהקשות על ייחוס התוצאות לטיפול עצמו. לכן אי אפשר להסיק ממנו שריצה מתאימה כתחליף לכל אדם המתמודד עם חרדה קשה.

לצד אפשרויות של טיפול בחרדה ללא תרופות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי, וכן לצד טיפול תרופתי מותאם, ריצה יכולה לתרום לתחושת המסוגלות, לשגרה ולוויסות הגופני. היא פועלת טוב יותר כחלק ממערך תומך רחב, ולא כמאמץ בודד שאמור לפתור הכול לבדו.

למה ריצה עלולה לעורר בהלה בהתחלה

אנשים רבים עם חרדה מספרים שיצאו לריצה קצרה, ואחרי כמה דקות הרגישו פחד חד ונאלצו לעצור. הסיבה לכך אינה חולשה של הגוף, אלא הדמיון הפיזיולוגי בין מאמץ אירובי לבין עוררות של חרדה.

בזמן ריצה הדופק עולה, וקצב הנשימה ועומקה בדרך כלל גדלים. בנוסף מופיעה הזעה, ולעיתים יש תחושת חום או סחרחורת קלה. אצל מי שחווה לאחרונה פחד עז או תסמיני התקף חרדה בגוף, המוח עלול לפרש את האותות הללו בטעות כסימן לסכנה מתקרבת.

הרגישות הזו לתחושות גופניות נקראת במחקר רגישות לחרדה. מעניין לדעת כי דווקא תנועה הדרגתית נבדקה כדרך להפחית את הפחד מהתחושות עצמן, משום שהיא מאפשרת לגוף לחוות דופק מואץ בתנאים בטוחים וצפויים.

בניסוי אקראי מוקדם של ברומן פולקס ועמיתיו (Broman-Fulks et al., 2004, Behaviour Research and Therapy) נמצא כי אימוני ריצה והליכה אירוביים הפחיתו רגישות לחרדה בקרב משתתפים שנטו לפחד מתחושות גופניות, יותר מפעילות מתונה מאוד.

בניסוי אקראי נוסף הראו סמיטס ועמיתיו (Smits et al., 2008, Depression and Anxiety) כי תוכנית של פעילות אירובית בת שבועיים בלבד סייעה להוריד רגישות לחרדה בהשוואה לקבוצת ביקורת, וכי הירידה בפחד מהתחושות הגופניות ליוותה את הירידה בחרדה הכללית.

כמובן שההסתגלות הזו אינה קורית בכוח. אם דופק מהיר מעורר מצוקה גדולה, אין טעם לדחוף למהירות גבוהה מיד, ועדיף להתחיל בעומס נמוך מאוד ולהגביר בקצב איטי.

מה הראיות עדיין לא מראות

חשוב לומר ביושר מה המדע עדיין אינו יודע על ריצה וחרדה. רבים מהניסויים בוחנים התערבויות קצרות טווח, והמידע על שימור התוצאות לאורך שנים מוגבל, במיוחד אצל מי שמפסיקים לרוץ.

בנוסף, במחקרי ספורט אי אפשר להסתיר מהמשתתפים אם הם רצים או נמצאים בקבוצת ביקורת. היעדר סמיות עלול להטות את התוצאות, במיוחד כשמדובר בתסמינים המדווחים בידי המשתתפים. גם שיעורי הנשירה הגבוהים בחלק מהמחקרים מקשים לדעת עד כמה התוצאות תקפות למי שמרגיש תשוש מדי מכדי להתמיד.

המחקרים גם אינם מספקים מרשם אחיד של מרחק, מהירות או מספר אימונים בשבוע. מה שעובד לאדם אחד עלול להיות עמוס מדי לאדם אחר, ואין הוכחה שמרתונים או אימונים מתישים יעילים יותר מריצה קלה וקצרה.

כאשר ברקע יש גם תגובות של טראומה, המידע הספציפי על ריצה מצומצם עוד יותר. רוב הספרות המחקרית בתחום זה עוסקת בפעילות גופנית משולבת ולא בריצה בלבד, כפי שמתואר בסקירות על פעילות גופנית ופוסט טראומה.

לבסוף, אימון גופני מאומץ לאחר לילות ללא שינה או בתקופה של עומס גופני ממושך עלול להחמיר עייפות ודריכות. במצבים כאלה עדיף להתחיל בהסדרת מנוחה ושגרה מתונה, כפי שמפורט במדריך על שינה אחרי אירוע קשה, ורק בהמשך לבחון הוספת ריצה.

איך לגשת לריצה בהדרגה בתקופה של חרדה

אם החלטת לבדוק איך ריצה משפיעה עליך, הדרך המתחשבת ביותר בגוף היא להתחיל בהדרגה ובלי להשוות את עצמך לעבר. גם מי שרץ מרחקים ארוכים לפני אירוע קשה או לפני מילואים עשוי לגלות שדווקא עכשיו נדרשת התחלה מתונה בהרבה.

צעדים קטנים ובני קיימא

  • להתחיל בהליכה מהירה של עשר עד חמש עשרה דקות, ולשלב מדי פעם דקה אחת של ריצה קלה מאוד לפני שחוזרים להליכה.
  • לשמור על קצב שמאפשר לומר משפט קצר בקול רם בלי להרגיש מחנק, משום שעומס קל עד בינוני מקל על ההתמדה ומקטין בהלה מהדופק.
  • הזעה, נשימה מוגברת ותחושת חום שכיחות במאמץ ואינן בהכרח סימן לסכנה. אם מופיעים כאב בחזה, קוצר נשימה חריג, עילפון או תסמינים חדשים וחמורים, יש להפסיק את הפעילות ולפנות לעזרה רפואית.
  • לבחור מסלול שקט ומוכר באור יום אם ריצה בחושך או במקומות הומי אדם מגבירה תחושת דריכות.
  • לראות בריצה חלק מטיפול או תמיכה רחבים יותר, ולא מבחן של כוח רצון.

אין צורך במכשירי מדידה יקרים, תוספי תזונה או תוכניות קיצוניות כדי להפיק תועלת מתנועה. העקביות העדינה והיכולת לעצור כשקשה חשובות הרבה יותר מקצב השעון או ממספר הקילומטרים.

מתי לפנות לעזרה

ריצה ותנועה יכולות לעזור לווסת מתח יומיומי, אבל הן אינן מספיקות כאשר החרדה משבשת את החיים. אם התקפי החרדה חוזרים שוב ושוב, אם השינה נפגעת לאורך שבועות, או אם החשש מתחושות הגוף גורם להימנעות מיציאה מהבית, חשוב לפנות לייעוץ מקצועי אצל רופא המשפחה או איש בריאות הנפש.

אם עולה מצוקה נפשית קשה, בדידות או צורך לדבר עם מישהו מיד, אפשר לפנות לקו הסיוע של ער"ן במספר 1201, הפועל בכל שעות היממה. במצב חירום רפואי או כאשר יש סכנה מיידית לחיים, יש לפנות מיד למוקד מד"א במספר 101 או למשטרה במספר 100.

להמשך קריאה

להתחיל אימוני כוח אחרי תקופה קשה: צעד אחר צעדשיטות גופניות לטיפול בטראומה: מה זה ומה ידוע עליהןיוגה מותאמת טראומה: מה מצאו הניסויים