ראשי / שינה ושגרה
שינה אחרי אירוע קשה: תנועה, אור ושגרה
בקצרה
- קשיי שינה ודריכות יתר אחרי אירוע קשה הם תגובה שכיחה של מערכת העצבים למציאות מאיימת, ושינה עשויה לתמוך בעיבוד רגשי אף שאינה תנאי הכרחי לכך.
- תנועה גופנית מתונה, חשיפה לאור יום בבוקר, הפחתת תאורה בהירה בערב ושעת קימה קבועה יכולים לתמוך בוויסות השעון הפנימי ובשינה.
- כשהפרעות השינה או הסיוטים נמשכים כמה שבועות ופוגעים בתפקוד, מומלץ לפנות לאיש מקצוע ולשקול טיפולים מבוססי ראיות כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי לנדודי שינה.
תוכן העניינים
אחרי אירוע קשה, תקופה ממושכת של חוסר ודאות או חזרה משירות מילואים, דווקא בלילה הקושי מורגש לעיתים קרובות בעוצמה הגבוהה ביותר. הגוף עייף, אבל הראש ממשיך לעבוד. אנשים רבים מתארים קושי להירדם, יקיצות תכופות, דריכות מול כל רחש או חלומות מטרידים.
אם אתם מתקשים לישון עכשיו, חשוב לדעת שזו תגובה שכיחה של מערכת העצבים למציאות מאיימת, ולא חולשה אישית. אי אפשר להכריח את הגוף לישון, אבל אפשר ליצור בהדרגה תנאים פיזיולוגיים שמאפשרים לו להירגע. מחקרים מראים ששילוב של תנועה גופנית, חשיפה לאור יום ושגרה קבועה יכול לתמוך בשינה, במיוחד כשמתאימים אותם לקצב האישי ונעזרים בטיפול מקצועי במידת הצורך.
למה השינה משתבשת אחרי אירוע קשה
במצבי סכנה ומתח מתמשך מערכת העצבים מעלה את רמת הערנות כדי להגן עלינו. גם כשהאירוע כבר הסתיים או שהמצב בחוץ נרגע חלקית, המערכת הזו עלולה להישאר בדריכות יתר. בסקירה מדעית על הפרעות שינה בהפרעת דחק פוסט טראומטית (Germain, 2013, American Journal of Psychiatry), מתואר כיצד עוררות יתר ושיבוש בשלבי השינה השונים הופכים את נדודי השינה ואת הסיוטים לאחד המאפיינים המרכזיים של טראומה.
הקשר בין שינה להתמודדות רגשית הוא דו כיווני. בסקירה נוספת נבדק הקשר בין שינה לעיבוד זיכרונות פחד (Pace-Schott, Germain, & Milad, 2015, Psychological Bulletin). לפי הסקירה, שינה עשויה לתמוך בעיבוד זיכרונות רגשיים ובלמידה הקשורה להפחתת פחד; הקשרים מורכבים ואינם מעידים ששינה תקינה היא תנאי הכרחי לתהליכים אלה. כשהשינה מקוטעת, קשה יותר לווסת מתח ביום שלמחרת, והקושי הזה עלול להקשות גם על ההירדמות בלילה הבא.
כאשר התופעות נמשכות לאורך זמן, חשוב להכיר את התמונה הרחבה של תגובות הגוף והנפש, כפי שמפורט בדף על פוסט טראומה: התסמינים בגוף ובנפש. עבור משרתי מילואים ובני משפחותיהם, המעבר החד בין דריכות גבוהה לחיי הבית מוסיף שכבה נוספת של עומס, שעליה אפשר לקרוא גם בדף חזרה משירות מילואים: כושר, שינה ושגרה.
תנועה ביום לקראת שינה טובה יותר בלילה
תנועה גופנית היא אחד הכלים הזמינים והנחקרים ביותר לשיפור איכות השינה. במטא אנליזה מקיפה שבחנה עשרות מחקרים על פעילות גופנית ושינה (Kredlow et al., 2015, Journal of Behavioral Medicine), נמצא כי גם אימון בודד וגם פעילות גופנית סדירה קשורים לשיפור מתון במשך השינה הכולל, ביעילות השינה ובקיצור הזמן שלוקח להירדם.
גם בהקשר של התמודדות עם טראומה נאספו נתונים מעודדים, אם כי הם עדיין חלקיים. בניסוי מבוקר אקראי שבדק שילוב של תוכנית פעילות גופנית סדירה לצד טיפול מקובל בפוסט טראומה (Rosenbaum, Sherrington, & Tiedemann, 2015, Acta Psychiatrica Scandinavica), המשתתפים בקבוצת התנועה דיווחו על ירידה בתסמינים הפוסט טראומטיים וגם על שיפור באיכות השינה בהשוואה לקבוצה שקיבלה טיפול רגיל בלבד.
בניסוי היתכנות מבוקר קטן נוסף בקרב מתמודדים עם תסמיני פוסט טראומה (Whitworth et al., 2019, Mental Health and Physical Activity), אימוני כוח נמצאו קשורים לשיפור ראשוני באיכות השינה וברמת החרדה, אך מדובר במחקר ראשוני בהיקף מצומצם.
מתי וכמה כדאי לזוז
לא נדרשים אימונים מתישים כדי להרגיש השפעה חיובית. למי שמתמודד עם תשישות או עומס רגשי, הליכה נינוחה של עשרים דקות, רכיבה קלה או תרגול כוח מתון יכולים להספיק כנקודת התחלה. המטרה היא לשחרר מתח מצטבר ולבנות עייפות גופנית טבעית לקראת הלילה, בלי להציף את הגוף בעומס יתר.
לשעת הפעילות יש משמעות, בעיקר אם אתם נוטים להתאמן בערב. בסקירה שיטתית ומטא אנליזה שבחנה פעילות גופנית בשעות הערב אצל מבוגרים בריאים (Stutz, Eiholzer, & Spengler, 2019, Sports Medicine), נמצא שפעילות מתונה בערב אינה פוגעת בשינה ואף עשויה לסייע לחלק מהאנשים. עם זאת, אימון עצים מאוד שמסתיים פחות משעה לפני הכניסה למיטה עלול לעכב את ההירדמות ולהפחית את יעילות השינה.
לכן, אם אתם מתאמנים מאוחר, עדיף לבחור בתנועה רגועה יותר בשעות שלפני השינה. הרחבה על התאמת המאמץ למצב הנפשי מופיעה בדף פעילות גופנית ופוסט טראומה: מה המחקר מראה.
אור יום וחושך: לכייל מחדש את השעון הפנימי
לגוף יש שעון ביולוגי פנימי שמכתיב מתי נהיה ערניים ומתי נרגיש צורך לישון. אחרי תקופות של עבודה במשמרות, לילות ללא שינה או חוסר שגרה, השעון הזה נוטה להשתבש. הגורם הסביבתי המרכזי שעוזר לסנכרן אותו מחדש הוא האור, ובמיוחד השילוב שבין אור חזק בבוקר לחושך רגוע בערב.
אור בוקר ותנועה מחוץ לבית
בסקירה מדעית על השפעת האור על השעון הצירקדי, השינה ומצב הרוח (Blume, Garbazza, & Spitschan, 2019, Somnologie), מוסבר כי חשיפה לאור יום בשעות הבוקר מדכאת את הפרשת הורמון השינה מלטונין במהלך היום ומסמנת למוח שהיום התחיל. האיתות הברור הזה עוזר להפרשה תקינה ומוקדמת יותר של מלטונין בשעות הערב, וכך תומך במחזור שינה יציב יותר.
כמו כן, בסקירה שיטתית ומטא אנליזה שבדקה טיפול באור בקרב אנשים עם בעיות שינה שונות (van Maanen et al., 2016, Sleep Medicine Reviews), נמצאו השפעות חיוביות קטנות עד בינוניות על תזמון השינה ועל תסמיני נדודי שינה, אם כי החוקרים ציינו שהתוצאות משתנות בין מחקר למחקר ותלויות בתזמון ובאוכלוסייה.
אפשר לשלב יציאה לאור יום בבוקר. משך החשיפה ותזמונה המתאים משתנים לפי תנאי האור ודפוס השינה האישי.
אור מסכים בשעות הערב
בצד השני של היממה, חשיפה לאור מלאכותי ובהיר בשעות המאוחרות פועלת בכיוון ההפוך. בניסוי מבוקר שבדק שימוש במסכים מאירים בשעות הערב (Chang et al., 2015, PNAS), נמצא שקריאה ממסך מואר לפני השינה דחתה את הפרשת המלטונין, הזיזה את השעון הביולוגי קדימה ופגעה בערנות בבוקר שלמחרת.
בתקופות מתוחות, אנשים רבים בודקים חדשות והודעות עד הרגע שבו העיניים נעצמות, מתוך צורך בתחושת שליטה. במקום לדרוש מעצמכם ניתוק מוחלט שקשה לעמוד בו, אפשר לנסות לצמצם בהדרגה: להנמיך את בהירות המסך כשעה לפני השינה, להעביר את הטלפון למצב לילה או להרחיק אותו מעט מהמיטה. אפשר לנסות להפחית תאורה בהירה בשעות הערב; ההשפעה על השינה משתנה בין אנשים.
שגרה עקבית ומה עוזר כשמתעוררים בלילה
שינה טובה אינה נבנית רק בשעה שבה נכנסים למיטה, אלא לאורך כל היממה. כששעות הקימה והשינה משתנות מאוד מיום ליום, למשל בעקבות השלמת שעות שינה מאוחרת בבוקר, הדחף הטבעי לשינה בערב נחלש. שעת קימה קבועה יחסית, גם אחרי לילה לא פשוט, היא לרוב העוגן המשמעותי ביותר לייצוב השגרה.
בשעה שלפני השינה כדאי לבסס טקס קבוע ורגוע שמסמן לגוף שהיום מסתיים. זה יכול להיות מקלחת חמימה, סידור קצר של הבית, האזנה שקטה או נשימה איטית. אם המחשבות רצות או שמופיע כיווץ בגוף, אפשר להיעזר בכלים פשוטים להרגעת הדופק, כמו אלו שמוסברים בדף תרגיל נשימה לרגע של חרדה.
כשמתעוררים באמצע הלילה, או אחרי חלום קשה, הנטייה הטבעית היא להישאר במיטה ולנסות להירדם בכוח. מאמץ כזה מגביר לרוב את התסכול ואת תחושת הערנות, והמוח מתחיל לקשר בין המיטה למאבק. אם אתם ערים ודרוכים במשך יותר מעשרים עד שלושים דקות, עדיף לקום בשקט לחדר אחר עם תאורה עמומה, לשבת בנוחות או לקרוא כמה עמודים רגועים, ולחזור למיטה רק כשהעייפות חוזרת.
מה המחקר אינו מראה ומה נחשב לטיפול מבוסס ראיות
חשוב לומר ביושר מה ההרגלים האלה אינם עושים. תנועה, אור בוקר ושגרה עקבית אינם תחליף לטיפול רפואי או נפשי, ואינם מרפאים לבדם הפרעת שינה כרונית או תגובה פוסט טראומטית.
בסקירה מדעית שבחנה את הראיות סביב כללי היגיינת שינה בסיסיים (Irish et al., 2015, Sleep Medicine Reviews), החוקרים סיכמו שהרגלים טובים כמו סביבת שינה שקטה ושעות קבועות תורמים לבריאות השינה הכללית, אך לרוב אינם מספיקים כטיפול יחיד לנדודי שינה כרוניים. נוסף על כך, חלק מהמחקרים על פעילות גופנית בהקשר של שינה וטראומה עדיין מצומצמים בהיקף המשתתפים, והם נבדקו כתוספת לטיפול קיים ולא במקומו.
כאשר קשיי השינה או הסיוטים נמשכים לאורך שבועות, ישנם טיפולים ממוקדים שנבחנו היטב במחקר. בהנחיות הקליניות של איגוד הרופאים האמריקאי לטיפול בנדודי שינה כרוניים (Qaseem et al., 2016, Annals of Internal Medicine), טיפול קוגניטיבי התנהגותי לנדודי שינה מומלץ כקו הטיפול הראשון.
יעילותו נבדקה גם באופן ישיר בקרב אנשים המתמודדים עם פוסט טראומה: בניסוי מבוקר אקראי (Talbot et al., 2014, Sleep), הטיפול הביא לשיפור מובהק בחומרת נדודי השינה ובאיכות השינה. במטא אנליזה של ניסויים מבוקרים אקראיים שבדקה התערבויות פסיכולוגיות ממוקדות שינה בפוסט טראומה (Ho, Chan, & Tang, 2016, Clinical Psychology Review), נמצא כי טיפולים אלו משפרים את איכות השינה ובמקביל תורמים גם להפחתת תסמיני הטראומה במהלך היום.
עבור בני משפחה שמלווים אדם קרוב אחרי אירוע קשה, הסבלנות חשובה לא פחות מההרגלים עצמם. לחץ להירדם או הערות חוזרות על שעות השינה עלולים להוסיף מתח מיותר. ליווי שקט, יציאה משותפת להליכה באור יום ושמירה על מסגרת ביתית רגועה תומכים בתהליך בלי להעמיס ציפיות.
מתי לפנות לעזרה
אם הקושי להירדם, היקיצות התכופות או הסיוטים נמשכים יותר מכמה שבועות ופוגעים בתפקוד היומיומי, במצב הרוח או בתחושת הביטחון, חשוב לפנות לרופא המשפחה או לאיש מקצוע מתחום בריאות הנפש. טיפול מוקדם ומותאם יכול למנוע מהעייפות להעמיק את המצוקה.
אם אתם מרגישים מוצפים ברגע זה או זקוקים לאוזן קשבת ולתמיכה מיידית, אפשר לפנות לקו הסיוע של ער"ן בטלפון 1201, הפועל בכל שעות היממה. במצב חירום רפואי או סכנה מיידית לעצמכם או לאחרים, התקשרו מיד למוקד 101 (מד"א) או למוקד 100 (משטרה).