קשה לך עכשיו? ער"ן, עזרה ראשונה נפשית: 1201, בכל שעה. במצב חירום: 101.

ריפוי טראומה

ראשי / פוסט טראומה: תסמינים וזכויות

טראומה משנית אצל בני משפחה

בקצרה

  • טראומה משנית מתבטאת בתסמיני מתח, דריכות, תשישות או מצוקה גופנית אצל בני משפחה המלווים אדם אהוב שמתמודד עם טראומה, והיא תגובה אנושית מוכרת.
  • מחקרים מראים קשר בין תסמיני פוסט טראומה של אדם אחד למצוקה של בת או בן הזוג ולקשיים בתפקוד המשפחתי, אך עדיין חסרים ניסויים ישירים על פעילות גופנית, נשימה או יוגה אצל בני משפחה.
  • ליווי פסיכולוגי, טיפול זוגי או משפחתי וקבוצות תמיכה יכולים לסייע בהתמודדות, ולצידם צעדים קטנים בשגרת השינה, התנועה והשיתוף עשויים להקל על העומס היומיומי.
תוכן העניינים
  1. איך טראומה משנית מתפתחת בבית ומה המחקר מראה
  2. סימנים נפוצים אצל בני משפחה בגוף ובנפש
  3. מה עוזר לפי המחקר ומה המחקר עדיין לא מראה
  4. צעדים קטנים לשגרה שלכם כבני משפחה
  5. מתי לפנות לעזרה

טראומה משנית מתרחשת כאשר אדם שלא חווה בעצמו אירוע קשה מפתח תסמיני מתח, דריכות, עייפות נפשית או מצוקה גופנית בעקבות קרבה יומיומית לאדם אהוב שמתמודד עם טראומה. תופעה זו שכיחה אצל בנות ובני זוג, הורים, ילדים ובני משפחה קרובים שמלווים אדם שחזר מלחימה, משירות מילואים ממושך או מאירוע אלים ומטלטל.

אם אתם מרגישים שהגוף שלכם לא מצליח להירגע, גם כשלא הייתם בזירה עצמה, חשוב לדעת שמדובר בתגובה אנושית מוכרת ולא בחולשה. החיים לצד אדם שמתמודד עם כאב נפשי דורשים משאבים רבים, ועם הזמן גם מערכת העצבים של הסובבים מגיבה לעומס המתמשך.

איך טראומה משנית מתפתחת בבית ומה המחקר מראה

כאשר אחד מבני הבית מתמודד עם פוסט טראומה: התסמינים בגוף ובנפש, ההתמודדות אינה נשארת אצלו בלבד. הבית כולו לומד להסתגל לרגישות לרעשים, לקשיי שינה, להתפרצויות כעס, להתכנסות או להימנעות ממקומות הומים. לעיתים קרובות בני המשפחה מנסים לרכך כל חיכוך, לצפות מראש מה עלול לעורר מצוקה, ולהחזיק לבד את שגרת הבית, הילדים והעבודה.

הספרות המחקרית מתעדת היטב את התהליך הזה. סקירת מחקר של דקל ומונסון (Dekel & Monson, 2010, Aggression and Violent Behavior) בחנה את הקשר בין תסמונת פוסט טראומטית על רקע צבאי לבין יחסי המשפחה, ותיארה כיצד תסמינים כמו הימנעות, קהות רגשית ועוררות יתר אצל האדם שנפגע קשורים למצוקה של בת או בן הזוג ולקשיים בתפקוד המשפחתי.

בנוסף, מטה אנליזה של למברט ועמיתיה (Lambert, Engh, Hasbun, & Holzer, 2012, Journal of Family Psychology) בחנה מחקרים רבים בתחום ומצאה קשר עקבי ובינוני בעוצמתו בין חומרת תסמיני הפוסט טראומה אצל אדם אחד לבין רמת המצוקה הנפשית אצל בת או בן הזוג שלו.

הממצא הזה אינו אומר שכל בן משפחה יפתח קושי ממושך, אך הוא מראה שהקשר הזוגי והמשפחתי מושפע לעיתים קרובות מהעומס. להתמודדות עם השגרה בבית לאחר שירות, אפשר לקרוא גם בדף חזרה משירות מילואים: כושר, שינה ושגרה.

סימנים נפוצים אצל בני משפחה בגוף ובנפש

טראומה משנית אינה נראית אותו הדבר אצל כולם. לפעמים היא מופיעה בהדרגה, אחרי חודשים שבהם ניסיתם להיות חזקים למען כולם, ופתאום הגוף מאותת שאין לו עוד כוח להחזיק הכול לבד.

סימנים רגשיים ומחשבתיים

  • דריכות מתמדת ותחושת הליכה על ביצים בניסיון למנוע קושי, כעס או התפרצות בבית.
  • תשישות רגשית, תחושת בדידות או מחשבה שאין מקום לכאב שלכם כי האדם הקרוב עבר דברים קשים יותר.
  • אשמה מתמשכת על כך שלא תמיד יש סבלנות, או על הצורך הטבעי לקחת קצת פסק זמן ושקט.
  • דאגנות יתר, קושי להתרכז בעבודה, או מחשבות חודרניות בעקבות דברים ששמעתם על מה שקרה.
  • התרחקות הדרגתית מחברים או מפעילויות שבעבר נתנו לכם אוויר.

סימנים בגוף ובשינה

  • מתח מתמשך בשרירי הצוואר, הכתפיים, הגב או הלסת, לעיתים בלי לשים לב.
  • קושי להירדם, שינה קלה או התעוררויות תכופות מתוך דריכות להקשיב למה שקורה בבית בלילה.
  • כאבי ראש, אי נוחות בבטן, דופק מואץ או תחושה שהנשימה נשארת שטחית וגבוהה.
  • עייפות כבדה שלא עוברת גם אחרי שנת לילה.

חשוב לזכור שהסימנים האלה דומים לעיתים לתגובות של סטרס כרוני, חרדה או שחיקה, והם אינם מעידים בהכרח על אבחנה רפואית. ובכל זאת, כאשר הם נמשכים לאורך זמן ופוגעים בשגרת החיים, הגוף מבקש שנתייחס אליו ברצינות.

מה עוזר לפי המחקר ומה המחקר עדיין לא מראה

כשמחפשים דרך להקל על העומס, חשוב להפריד בין מה שנבדק היטב במחקרים לבין תחומים שבהם המדע עדיין בתחילת הדרך. כנות לגבי גבולות המחקר עוזרת לבחור צעדים מציאותיים, בלי להישען על הבטחות מוגזמות.

טיפול זוגי ומשפחתי ותמיכה מקצועית

המחקר הקיים על טראומה משנית מתמקד ברובו בהבנת התופעה ובליווי פסיכולוגי, זוגי או משפחתי. ניסוי קליני אקראי מבוקר של מונסון ועמיתיה (Monson et al., 2012, JAMA) בדק טיפול קוגניטיבי התנהגותי משותף לזוגות שאחד מבני הזוג בהם מתמודד עם פוסט טראומה.

הניסוי מצא שהטיפול המשותף הפחית את תסמיני הפוסט טראומה ושיפר את שביעות הרצון מהקשר. עם זאת, הניסוי בחן טיפול זוגי שהתמקד בהפרעה של בן הזוג שנפגע, ולא תוכנית ייעודית לבני משפחה המתמודדים לבדם עם טראומה משנית.

לצד עבודה זוגית, פנייה של בן המשפחה לליווי פסיכולוגי אישי, לקבוצת תמיכה של בני זוג או הורים, או לייעוץ משפחתי מאפשרת לפרוק עומס שאין לו תמיד מקום בתוך הבית.

תנועה, נשימה ויוגה ככלים תומכים לצד טיפול

פעילות גופנית, תרגול נשימה ויוגה אינם תחליף לטיפול נפשי, זוגי או רפואי, ואינם מרפאים לבדם טראומה משנית. עם זאת, הם יכולים לשמש כלים תומכים ונגישים להפחתת מתח יומיומי לצד ליווי מקצועי מתאים.

מה המחקר עדיין לא מראה? כיום חסרים ניסויים אקראיים שבדקו ישירות פעילות גופנית, יוגה או תרגילי נשימה אצל בני משפחה עם טראומה משנית. רוב הממצאים מגיעים ממחקרים רחבים יותר על חרדה, מצוקה נפשית, שינה או פוסט טראומה עצמה:

  • פעילות גופנית למצוקה ולחרדה: סקירת על של סקירות שיטתיות מאת סינג ועמיתיו (Singh et al., 2023, British Journal of Sports Medicine) מצאה שפעילות גופנית סדירה מפחיתה תסמינים של דיכאון, חרדה ומצוקה נפשית בקרב מבוגרים, אם כי צוינו הבדלים בין שיטות המחקר והאוכלוסיות שנבדקו. אפשר לקרוא עוד בדף פעילות גופנית ופוסט טראומה: מה המחקר מראה.
  • פעילות גופנית לשינה: סקירה ומטה אנליזה של קרדוול ועמיתיו (Kredlow et al., 2015, Journal of Behavioral Medicine) הצביעה על שיפור קטן עד בינוני באיכות השינה ובמשכה בעקבות פעילות גופנית קבועה, בעיקר במחקרים בקרב מבוגרים באוכלוסייה הכללית.
  • תרגילי נשימה להפחתת עוררות: ניסוי אקראי מבוקר של בלבן ועמיתיו (Balban et al., 2023, Cell Reports Medicine) הראה שתרגול יומי קצר של נשימה מובנית, ובמיוחד נשיפת אנחה מחזורית, שיפר את מצב הרוח והוריד את קצב הנשימה בהשוואה למדיטציית קשיבות. חשוב להדגיש שמשתתפי הניסוי היו מבוגרים בריאים ולא בני משפחה במצוקה טראומטית.
  • יוגה ככלי משלים: סקירה שיטתית ומטה אנליזה של קרמר ועמיתיו (Cramer et al., 2018, BMC Psychiatry) מצאה עדויות ראשוניות באיכות נמוכה עד בינונית לכך שיוגה יכולה לסייע כתוספת לטיפול מקובל בפוסט טראומה, אך הממצאים אינם מאפשרים לראות בה טיפול בלעדי ואינם מתייחסים ישירות לבני משפחה.

צעדים קטנים לשגרה שלכם כבני משפחה

כשכל תשומת הלב מופנית לבן המשפחה שמתקשה, קל מאוד לדחוק את הצרכים הבסיסיים שלכם לסוף הרשימה. דווקא צעדים קטנים ועקביים עוזרים לגוף לא להישחק עד הקצה.

לשמור על רבע שעה שהיא רק שלכם

אין צורך בתוכנית אימונים תובענית. הליכה מתונה של 15 עד 20 דקות בחוץ, מתיחות פשוטות בבית או כמה דקות של נשימה איטית יכולים לעזור לגוף לשחרר חלק מהמתח שנצבר במהלך היום. העיקר הוא שהזמן הזה לא יהיה מוקדש למטלות הבית, אלא לוויסות שלכם.

להגן על שגרת השינה

שינה טובה עוזרת לווסת תגובות רגשיות ומפחיתה רגישות יתר למתח. נסו לשמור על שעת קימה קבועה ככל האפשר, לצאת לאור יום בשעות הבוקר, ולהפחית חשיפה לחדשות קשות או למסכים בשעה שלפני השינה. אפשר למצוא הרחבה והנחיות זהירות במדריך על שינה אחרי אירוע קשה: תנועה, אור ושגרה.

לא להישאר עם העומס לבד

חלק מרכזי בשחיקה של בני משפחה הוא הסודיות או התחושה שצריך להגן על כולם מפני מה שקורה בבית. שיתוף של חבר קרוב, בן משפחה נוסף או קבוצת תמיכה של משפחות במצב דומה נותן אוויר לנשימה, ומזכיר שהקושי שלכם ראוי ליחס ולהקשבה בפני עצמו.

מתי לפנות לעזרה

הטיפול בעצמכם אינו מגיע על חשבון האדם שאתם אוהבים. להפך, הוא חלק ממה שמאפשר לבית להישאר יציב.

כדאי לפנות לרופא המשפחה, למרכזי החוסן או לשירותי בריאות הנפש בקופת החולים כאשר המתח, הדריכות, בעיות השינה או העייפות הנפשית נמשכים כמה שבועות ומקשים על התפקוד. פנייה לעזרה חשובה גם כשהאווירה בבית מרגישה מתוחה מדי או לא בטוחה, או כשעולים ייאוש וכאב שקשה לשאת לבד.

אם אתם זקוקים לאוזן קשבת ולתמיכה נפשית ראשונית בכל שעה, ניתן לפנות לקו החם של ער"ן בטלפון 1201. במצב חירום רפואי או בסכנה מיידית יש להתקשר מיד למוקד 101 של מד"א או למוקד 100 של המשטרה.

להמשך קריאה

חוסן נפשי: מה זה ומה מחקרים מצאו שמחזק אותופוסט טראומה וביטוח לאומי: זכויות ואיך מגישים תביעהפוסט טראומה מורכבת: מה ההבדל ואיך מזהים